ממלכת הגרפיטי וציורי הקיר

אחד מסמלי הנוף בניויורק הוא הגרפיטי.

גרפיטי מסורתי בבסיסו מוגדר כפעולת ונדליזם שנעשית ללא אישור בעל הנכס, מטרתה להביע מחאה כלשהי והיא נחשבת כפעולה לא חוקית ולכן לרוב האמנים מוצאים את הדרך האנונימית לחתום את שמם.

כיום קיימת תופעה חדשה והיא ציורי הקיר, בעלי נכנסים מזמינים אמני גרפיטי וציירים לקשט את המבנה שלהם תוך מימון מלא של העבודה וחתימה לא אנונימית של הצייר. 

לרוב כשאני מגיעה לניויורק אני לא יוצאת ממנה, גם ככה יש בה עולם ומלואו ואי אפשר להכיל את הכל, אבל הפעם יצאתי מהעיר. לקחתי את קו L והתחנה הראשונה מחוץ מנהטן הינה וויליאמסבורג. ממלכת ההפיסטריות והמגניבות. פתאום היה שקט מופתי של היציאה מהעיר. העיניים מתרוצצות לכל כיוון, בכל פינה, קיר, מעקה או מדרכה יש משהו שתופס את העין. כל השכונה מלאה בערב רב של ציורי קיר מהממים וגרפיטי מחאתי, כך גם פוסטרים ומדבקות הפזורות ברחבי השכונה. אפילו בסניף הסטארבקס המקומי יש קיר גריפיטי ששימרו בשרותים מהמבנה עוד בטרם שיפצו אותו. לאחר סיור מרהיב שכלל גם את תצפית לזווית אחרת של האופק המפורסם של מנהטן, חזרתי לסאבווי ונסעתי עוד כמה תחנות לשכונת בושוויק. מאז שוויליאמסבורג הפכה להיות כל כך טרנדית ומחירי הנדלן שם הרקיעו שחקים, צמחה לה השכונה הטרנדית הבאה, בושוויק . 

מדובר בשכונה שכמעט ואין בה קיר חלק אחד. תופעת ציורי הקיר הממומנים הפכה שם לדבר שבשיגרה. צעידה ברחוב הרגישה לי כמו הליכה במוזיאון עצום והכי טרנדי ומגניב שיש. העיניים והמצלמה כבר לא יכלו להכיל את העושר הזה, אולי אחד המקומות האורבניים המרהיבים שראיתי בחיי. 

כל זה גרם לי להרגיש שלקחו את המשפט ״ See the beauty around you״ צעד אחד קדימה. כל מה שאני כל הזמן אומרת לכם, סביבה טובה לחיים טובים יותר, קיבל משמעות ציבורית בבושוויק. 

אז נכון שעד שמגיעים למנהטן אין צורך לצאת מהעיר, אבל, חובה לעשות סיור בשתי השכונות האלה, אזהר ואומר שאולי שווה יותר מכל מוזיאון שתראו בעיר. 

 

איך מגיעים ?

לWilliamsburg > לוקחים את ה Subway מרחוב 14 במנהטן  > רכבת L (מסומנת באפור) > ויורדים בתחנה הראשונה של ברוקלין >  Bedford Avenue / North 7 Street

​

ל- Bushwick > חוזרים לאותה תחנה ולוקחים אותה הרכבת > יורדים ב: Montrose Avenue / Bushwick Avenue