BIG (FUN) IN JAPAN - PART 1
מאז שחזרתי מטיול של שבועיים וחצי ביפן, אני מנסה לחשוב איך מרכזים בפוסט אחד מכולה עצומה של חוויות, מידע והמלצות. עקב העומס הרב, החלטתי לראשונה לפצל את הפוסט לשני חלקים.
יפן היא עולם כ"כ שונה משלנו, שלדעתי אי אפשר באמת להתחיל לספר לכם על הטיול מבלי קצת רקע והקדמה. על המסלול והמלצות - בפוסט הבא.
אז בואו נכנס לאוירה:
עכשיו שנחשפתם לוייב המטורף של יפן, קחו תרמיל וצ׳ופסטיקס ונצא לדרך:
בשנים האחרונות יפן הפכה לאחד מיעדי התיירות המבוקשים ביותר, ובצדק!
הכל שם שונה ממה שאנחנו, המערביים, רגילים. היא מעין חלון לעתיד שלנו; התחושה היא של סרט בדיוני על סביבת החיים שלך - אבל 20 שנים קדימה.
מצאתי את עצמי מתהלכת ברחובות יפן ואומרת בלופ אינסופי "אין, היפנים האלה גאונים... הם חשבו על הכל!״. מאיכות הסביבה הנשמרת ברמה הגבוהה ביותר, דרך התחבורה הציבורית הסופר-מתקדמת ועד לאסלות החשמליות שנמצאות בכל שירותים ציבוריים (אבל על זה נדבר בהמשך).
השעה הראשונה שלי בטוקיו:
יפן מונה כ-127 מיליון אזרחים הפרוסים על פני 6,852 איים. נשמע עמוס? גם מרגיש ככה.
ביום הראשון בטוקיו עמדתי המומה לחלוטין באמצע הרחוב - שלא לומר אבודה. באותם הרגעים ברור היה לי שאני חווה חוויה חדשה, משהו שעוד לא ראיתי מעולם... וזה היה מעט מלחיץ, מודה.
שפה לא מוכרת, חוסר תקשורת, המון שלטים, כמויות של אנשים - הכל הרבה ובגדול. תחושת חוסר אונים מבליחה מדי פעם, אבל הרעיון הוא פשוט לזרום.
בכדי להבין קצת יותר את העם היפני וחוקיו (המאד-שונים משלנו), צריך ללמוד קצת על עקרונות החברה היפנית. נקודת המוצא: הכל למען הכלל. הרמוניה! תמיד לחשוב על הסביבה שלך, ולשמור על צניעות ופשטות. החברה היפנית מדכאת כל אופציה להתבלטות חברתית. החיים מתוכננים מאוד והמסלול ברור - אין אופציה לחרוג מכך אלא במחיר ניתוק מהמשפחה.
והעיקרון החשוב ביותר: מה ששלך שלך, ומה שלא - לא. זה חזק עד כדי כך שיפן נחשבת לאחת המדינות הבטוחות בעולם! אני כמובן לא מדברת על היאקוזה (שזה בינם לבין עצמם), או על תייר שהחליט לשדוד.
באף מקרה של גניבה או שוד לא מעורב אדם יפני - ממליצה לזכור את זה לאורך המסע.
יפן ענקית ויש ה-מון לראות. מדובר בעולם כ"כ שונה משלנו, כך שבערך כל 5 דקות מתגלה עוד משהו חדש. זה כמובן מדהים, אך מחייב תכנון ומחקר נרחבים טרם הנסיעה, אחרת תתקשו למצוא את הידיים והרגליים ותתקעו באותו אזור לאורך כל הטיול - וחבל.
אנחנו נסענו כמשפחה והיינו שבעה סה"כ. על אף ששכרנו שירותי חברה שתכננה עבורנו את הטיול, ישבתי מראש וחקרתי את יפן לאורכה ולרוחבה כך שהגעתי מוכנה - וזו ההמלצה הכי חשובה שלי באשר לנסיעה: תכננו, תכננו, תכננו! אל תגידו "ניסע ונראה מה יהיה" כי למרות שזה כיף ואפשרי במדינות אחרות ,כאן זה לא יעבוד.
ככה זה היה נראה אצלנו:
המלצה נוספת - קחו מדריך! נכון, זה נשמע הכי דאונר, סטייל טיול מאורגן של שנות ה-90 - אבל גם זה שונה כאן. בתרבות כ״כ שונה משלנו כשהרוב מדברים יפנית בלבד, החוויה בליווי מדריך היא עוצמתית וקלה הרבה יותר. בחיפוש פשוט ברשת תגלו עשרות מדריכים ישראלים החיים ועובדים ביפן.
לנו הייתה את ענת המהממת בטוקיו שדאגה להראות לנו את כל המקומות הכי סודיים ושווים בטוקיו (INSTA Anat Parnass)
ובקיוטו ואוסקה הייתה לנו את חלי שהכניסה אותנו ישר לאווירה הרגועה של טוקיו ולוייב ההיסטרי של אוסקה. (FB Heli Hershkovitz)
שתיהן מדריכות של החברה שאירגנה לנו את הטיול - Windows to japan
וזה הזמן להציג לכם את שותפיי לטיול, המשפחה שלי (כן כן בלי הילדים) שבזכותם הטיול היה לא פחות ממושלם:
me & my entourage
אחד הדברים שחשוב לדעת הוא שהיפנים מנומסים מאוד ולא מעירים, אבל יש דברים שמקוממים אותם. כתיירים, עלינו לכבד את התרבות והחוקים שלהם. זכרו, מדובר בעולם שונה כמעט בתכלית מעולם שלנו.
אי לכך, אספתי עבורכם את אוסף חוקי יפן ועוד כמה דברים מוזרים: (שימו לב, זה עומד להפתיע אתכם!)
אשפה
כן, כן, זבל. משהו שבכלל לא חושבים עליו בעולם המערבי... יש זבל - זורקים לפח, מאוד פשוט. אז זהו, שלא ביפן! היפנים מחונכים מגיל 0 שכל אחד דואג לאשפה של עצמו, משמע אין פחים ברחוב. ועל אף (או אולי בזכות) היעדר הפחים, רחובות יפן נקיים בצורה מחרידה. אם רק תניחו בקבוק מים על המדרכה - יראו אותו מקילומטרים.
חייבת לציין שזה היה מאוד מציק אבל זרמתי. בסה"כ היה משעשע לפרוק בסוף כל יום אשפה בחדר המלון.
השוק מהמדרכה הכל כך נקייה גרם לגלות בכלל את מכסי הביוב בעיר (כזו אני, שמה לב לפרטים קטנים ולא חשובים). מסתבר שלכל עיר יש מכסה שונה ובעיצוב אחר. (היפנים מעצבים אפילו את מכסי הביוב - הלם)
נעליים
כחלק מהאיסטניסטיות של היפנים, כניסה למקום עם נעליים היא בגדר ביג נו נו.
במקומות המרכזיים כבר לא חולצים נעליים, אבל בכניסה לתאי מדידה בחנויות, במסעדות רבות ובמקדשים - בהחלט כן. ארזו נעליים נוחות לחליצה - אתם עומדים לעשות את זה הרבה.
אגב, אם אתם שואלים את עצמכם איך הולכים לשירותים במסעדה בלי נעליים - גם על זה חשבו: כפכפים. רב-פעמיים כמובן. בעע.
קיוסק
לא תמצאו ביפן. מה כן? מכונות שתייה, והמון . מיליון ברחבי טוקיו בלבד! היעילות האופיינית של היפנים מציעה וונדינג מאשין בכל פינת רחוב.
שיא השיאים שגמר אותי סופית: באותה מכונה יש גם בקבוקי שתייה קרה וגם בקבוקי שתיה חמה! הלם.
שקט
תופתעו לגלות כמה יפן שקטה. אנשים לא צועקים בטלפון באמצע הרחוב, וסירנות של רכבי הצלה או משטרה תשמעו לעתים רחוקות.
בקיצור, בתור ישראלים (קיצוניות שניה), אני מציעה פשוט להוריד הילוך ;)
שירותים
זה אמנם לא חוק אבל בהחלט שווה התייחסות: ביפן האסלות הן חשמליות. מעבר לקפה, הן עושות בערך הכל. ליד כל אסלה יש שלט (נשבעת) עם שלל אופציות, משטיפה בסגנון בידה ופן לייבוש האזור, ועד אקונומיקה שמנקה את האסלה במיידי וכמובן הורדת מים אוטומטית.
זה הסטנדרט של כל שירותים ציבוריים, ואלו מכם שמרבים לשתות - אל דאגה, יש שירותים ציבוריים בכל 100 מטר. ככה הם היפניים, פרפקציוניסטים. היזהרו - זה ממכר! אל תתפלאו אם תחזרו לארץ והאסלה בבית פתאום תרגיש לכם ממש קרה או שמישהו יצעק עליכם שלא הורדתם את המים....
קעקועים
עוד דבר אחד קטן שהמקועקעים שביניכם (כמוני) צריכים לדעת: הכניסה למעיינות החמים , אונסן (בית מרחץ יפני מסורתי) ולפעמים אפילו לחדרי כושר, אסורה עבורכם. כן, כן! לפי היפנים, קעקועים מזוהים עם אנשי המאפיה היפנית (היאקוזה) שכן אצלם קעקועים זו מסורת וזוהי דרך יעילה עבור היפנים לסנן פרחחים של היאקוזה מהמקומות הללו (אל דאגה - יש להם מקומות משל עצמם...). היפנים קיצוניים, אז האיסור הוא גורף כנגד כל המקועקעים, גם אם מדובר בקעקוע דולפין קטן שעשיתם בטיפשות בגיל 16.
מסכות
עניין מסכת המנתחים שהיפנים תמיד עוטים סיקרן אותי. אף פעם לא קניתי את תירוץ זיהום האוויר, ומתברר שצדקתי! היפנים עוטים מסכות כשהם מרגישים קצת חולים, וחוששים שמא חס ושלום ידביקו בטעות אדם אחר...
אני הצטננתי ולא הסכמתי לשתף עם זה פעולה. זה הכי לא נוח וגם לא נעים במיוחד להסתובב עם סימון של "מפיצת חיידקים".
ביפן כמו יפן זה כמובן הפך לאופנה עד שמותגים גדולים כמו OFF WHITE ואחרים, מוכרים מסכות מעוצבות במאות דולרים!
עישון
אסור לעשן ברחוב! היפנים דואגים מאוד לאיכות האוויר שהם נושמים (הכל לטובת הכלל, זוכרים?) לכן מעשנים אך ורק בפינות עישון מוגדרות, חדרי עישון ו-שימו לב-בברים ומסעדות (בכל הנוגע לאלכוהול, אצל היפנים זה מקודש).
מעשנים כבדים, ממליצה לכם לשקול פעמיים את הנסיעה.
סבלנות
ליפנים יש את הזמן שלהם. אל תאיצו בהם! כל מה שתיקנו בחנויות יארז בקפידה, החשבוניות ישודכו בצורה מדויקת והמוכרת תמיד תגיש לכם את כרטיס האשראי בשתי ידיים - מתוך כבוד.
המלצה שלי: תהנו מזה! להאיץ ולהתעצבן לא יעזור, ותכלס - זה משרה אווירה נעימה.
מיסים
חולי השופינג, זה בשבילכם. לכל מדינה חוקי החזר מס שונים, ויפן היא ההזויה מכולם: חובה להציג דרכון פיסי בעת הקנייה. מורידים במקום את המס, משדכים את הקבלות לדרכון עצמו וביציאה מהמדינה פקיד המכס פשוט לוקח את הקבלות. וזהו.
הזוי כמה שזה יעיל :)
מגבונים לחים
בכל מסעדה או מלון, בכל מקום, יקבלו את פניכם עם מגבת לחה. בהתחלה זה יראה לכם מחווה יפה, אבל בהמשך, כשתתחילו לקבל אחת בכל חור שאליו תגיעו, זה כבר ירגיש מוזר.
וההסבר לכך? הזוי אף יותר. יש הטוענים שזו הדרך של היאקוזה (המאפיה היפנית) לגבות פרוטקשן באופן חוקי מבתי העסק: היא דואגת לאספקה שוטפת של מגבות ושירותי כביסה - בתשלום כמובן...
אפילו במונית שאספה אותנו מהשדה היו מגבות לחות ומריחות, אין יותר מושלם מזה אחרי 18 שעות טיסה. :)
לא היה פשוט להתנהל עם כל החוקים האלו. מודה שחלק מהזמן הרגשתי שאני בביה"ס, מפחדת שהמנהל יתפוס אותי… אבל זה חלק מהעניין! יפן תכניס בכם שלווה מסויימת למרות כל הרעש מסביב.
את הטיול התחלנו ב-6 ימים בטוקיו, משם המשכנו להקונה, עיירה השוכנת למרגלות הר הגעש פוג׳י שבה תוכלו למצוא שפע של מעיינות חמים ונוף עוצר נשימה. התחנה הבאה היתה קיוטו, מעוז ההיסטוריה והתרבות היפנית, ובסוף, קינחנו באוסקה - עיר אורבנית סופר-מגניבה המתמחה בעיקר בקולינריה, בהחלט הדובדבן שבקצפת.
אפרט על כל הטוב הזה - עם כל ההמלצות הכתובות והתמונות - בפוסט הבא. המשיכו לעקוב!
